רפרטואר הציור של פאר קשור בקונטקסט של מקום: ירושלים, העיר שבה נולד, וונציה, העיר שבה למד אמנות. מבחינת פאר ההשוואה הייתה טבעית, והזהות שמצא בין האלמנטים הארכיטקטוניים של שתי הערים היא פועל יוצא של הוויה משותפת לשתי ערים סימבוליות ומשמעותיות במהותן. מתוך עולם יצירה חדש ראה פאר את היופי שבפירוק והרכבה של אותם אלמנטים דומיננטיים עד כדי טשטוש בין מאפייני העיר האיטלקית העתיקה לבין זו הירושלמית. האלמנטים המשותפים הוגדרו כשפה בפני עצמה, אותה כינה פאר "אלפא-ביתו" (אל"ף בי"ת) – מעין מקרא משותף לשתי הערים.